החלטה בתיק פר"ק 8845-03-13

1.                  בהחלטה מיום 8.5.13 דחיתי את בקשתה של דניה (בקשה מס' 4) להרשות לה לחלט ערבות בנקאית אוטונומית שמספרה 1-733-0670-00-006223-0000033 ( "הערבות הבנקאית") שהוצאה לטובתה ביום 26.1.11 על ידי בנק מרכנתיל דיסקונט (" הבנק").הנימוקים לדחיית בקשתה של דניה מפורטים בהחלטה ואין צורך לעמוד עליהם בהרחבה, ודי אם אציין שבעיקרם הם מבוססים על הוראת סעיף 350ג שהוסף בתיקון מס' 19 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (" חוק החברות").  בהחלטה קבעתי שהוראת סעיף 350ג(ב) נועדה לאפשר לנאמן בהקפאת הליכים מרחב תמרון מרבי לצורך חידוש הסדר נושים, ועל רקע זה דחיתי את הבקשה תוך שאני קובע גם שכחלוף שישים ימים ממועד מתן ההחלטה תוכל דניה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה.

2.                  כנטען בבקשה הנוכחית, היא הוגשה במסגרת הרשות שניתנה בהחלטה הקודמת. בבקשה חזרה דניה על עיקר טענותיה בבקשה הקודמת שעל פי ההלכה הפסוקה, מניעת מימוש ערבות בנקאית תתאפשר רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, וכן כי מצב של חילוט פירעון או הקפאת הליכים של הנערב אינם משליכים על תוקפה של ערבות בנקאית אוטונומית, שההתחייבות על פיה מתקיימת במנותק מעסקת היסוד. דניה הוסיפה וטענה שבפרק הזמן של שישים הימים לא נקט הנאמן כל צעד כלפיה, על אף טענות שהעלה בגדר הבקשה הקודמת כי ניתן לייחס לדניה אחריות כלפי החברה בקשר עם ההתקשרות החוזית שהייתה ביניהם.

3.                  בהחלטה מיום 10.7.13 הוריתי על הגשת תשובה ותשובה לתשובה, כמתחייב מתקנה 241, והוספתי כי על הנאמן לייחד בתשובתו טיעון להשלכות, ככל שיש כאלה, של מימוש הערבות הבנקאית על הסדר הנושים המתגבש. בתשובתו של הנאמן הוא התייחס לשלושה עניינים: השפעת חילוט הערבות הבנקאית על הסדר הנושים שהוצג באסיפות הנושים; הפחתת סכום של 100,000 ש"ח מסכום הערבות; וכן בקשתו לאשר הגשת תובענה נגד דניה (בכפוף להשגת המימון הנדרש לשם כך).

4.                  בעניין השפעת חילוט הערבות הבנקאית על הסדר הנושים, שהוא העניין העיקרי בבקשה זו, סקר הנאמן את עיקרי הסדר הנושים וציין כי בסופו של דבר, חילוט הערבות יביא להפחתה של 7%-8% מהדיבידנד שיחולק לכלל הנושים (בכפוף להתאמות אפשריות כמתחייב מכך שבידי הבנק פיקדונות כספיים המשועבדים כנגד סכום הערבות, או חלקו).

5.                  בעניין הפחתת סכום הערבות הבנקאית בסכום של 100,000 ש"ח טוען הנאמן, שעל פי הסכם בין החברה לבין דניה אמור סכום הערבות הבנקאית להיות מופחת בהתאמה לביצוע התשלומים על ידי החברה. ועוד הוא טוען שסכום של 100,000 ש"ח שולם על ידי החברה ביום 1.8.12, אולם הוא לא הופחת מסכום הערבות הבנקאית.

6.                  לעניין אפשרות הגשת תובענה נגד דניה אתייחס בנפרד בחלק אחר של החלטה זו.

7.                  בתשובתה לתשובת הנאמן טוענת דניה כי ביום 15.7.13 התקיימו אסיפות נושים, והצעת ההסדר שהוצגה בהן, וככל הנראה גם אושרה באסיפות, אינה כוללת את סכום הערבות הבנקאית ואינה מביאה אותו בחשבון המקורות לתשלום הסדר הנושים (הצעת ההסדר צורפה כנספח 1 לתשובה לתשובה). עוד מצביעה דניה על כך שבתשובתו הנאמן אינו טוען שחילוט הערבות הבנקאית עלול להכשיל את הסדר הנושים, וכל טענתו היא שהדבר יפחית משיעור הדיבידנד שישולם להם. אלא שתוצאה כזאת צפויה גם אם לא תחולט הערבות, שהרי אין מחלוקת שאם תידחה בקשתה של דניה, כי אז יש להביא בחשבון גם את נשייתה, כסכום הערבות הבנקאית.

8.                  אשר להקטנת סכום הערבות הבנקאית, נטען כי הסכום של 100,000 ש"ח אכן שולם על ידי החברה בחודש אוגוסט 2012, אלא שבמקביל לכך הודיעה החברה לדניה שהיא מפסיקה לשלם את המתחייב ממנה על פי הסכם הפשרה. באותה עת עמדה יתרת חובה של החברה על סך של כ-830,000 ש"ח ולכן, כשסכום הערבות הבנקאית הוא 580,000 ש"ח בלבד, אין כל הצדקה להקטנתו.

9.                  שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי להיעתר לבקשה ולהתיר לדניה לחלט את הערבות הבנקאית.

10.              אקדים ואומר שכמו בבקשה הקודמת, גם בבקשה הנוכחית חזרה דניה - ולטעמי שלא לצורך - על ההלכות הידועות בעניין עצמאותה של ערבות בנקאית אוטונומית . להלכות אלה אין רלוונטיות לענייננו, שכן העניין היחיד שיש להכריע בו הוא השלכה אפשרית של חילוט הערבות הבנקאית על הסדר הנושים המתגבש (ואולי כטענת דניה כבר התגבש). בעניין זה מקובלות עליי  טענותיה של דניה שהצביעה על כך שלחילוט הערבות הבנקאית אין השלכה של ממש על הסדר הנושים, ועל אחת כמה וכמה שאין חשש שהחילוט יסכל את האפשרות שהסדר כזה יושג. כפי שהסברתי בהחלטה הקודמת, לדעתי זהו גדר השיקולים שיש להביא בחשבון בעת מימוש בטוחות במקרים המתוארים בסעיף 350ג(א) לחוק, וכמתחייב מס"ק(ב)(2) יש להתיר את חילוט הערבות כאשר אין בכך כדי לפגוע באפשרות הבראת החברה.

11.              גם בעניין הקטנת סכום הערבות דומני כי הדין הוא עם דניה, שכן טענות הנאמן שעל פי הסכם הפשרה יש להקטין את סכום הערבות בהתאמה לתשלומים שעשתה החברה, הן טענות המתייחסות לעסקת היסוד בין החברה לבין דניה, ומושכלות ראשונים הם שטענות כאלה אינן מצדיקות מניעה של חילוט ערבות בנקאית אוטונומית או הקטנתה (רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ (14.4.13), והאסמכתאות שם) . משום כך אני רואה לדחות את טענת הנאמן בעניין זה.

12.              נותר אפוא עניין הגשת התביעה נגד דניה על רקע ההסכם מיום 7.12.06, בקשר עם ביצוע עבודות חידוש ושיפוץ מבנה תיאטרון הבימה (נספח 2 לבקשתה הקודמת של דניה) (" ההסכם"). הנאמן טוען כי ביצוע העבודות על ידי החברה על פי ההסכם הוא מקור כל הרעות שבאו על החברה ועל רקע זה, ונוכח סכנת הקריסה הכלכלית, נחתם עם דניה ביום 30.12.10 הסכם שעל פיו הושבו לה ערבויות בנקאיות שנתנה בקשר עם ההסכם (נספח 6 לבקשתה הקודמת של דניה) (" הסכם הפשרה"). לטענת הנאמן, מנסיבות ומאירועים שהתרחשו לאחר שנחתם הסכם הפשרה ניתן ללמוד כי הגידול בעלויות ביצוע העבודות על פי ההסכםהוא פועל יוצא של הצורך לחזק את הבניין באופן שונה מזה שתוכנן בתחילה, וניתן לייחס לדניה את האחריות לכך. הנאמן מצביע על הקושי הנובע מסעיף 1.3 להסכם הפשרה שלפיו הוא מהווה " סילוק מלא, סופי, מוחלט, ממצה, ובלתי חוזר של כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה של אופיצי כלפי דניה סיבוס ולהיפך...", אולם הוא טוען שהוויתור על תביעות לפי סעיף זה איננו מחייב את הנושים. הוא מוסיף וטוען כי הסכם הפשרה נחתם בנסיבות המקימות עילת ביטול מכוח סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, היינו כפייה הנובעת מהפעלת כוח או איומים. במענה לבקשה זו של הנאמן טענה דניה שאם תינתן הרשות להגשת תביעה, כי אז מתבקשת גם רשות להגיש תביעה שכנגד, שכן על פי הטענה "החזרת הגלגל לאחור" , למצב שהיה  ערב כריתת הסכם הפשרה,  אינה יכולה להקנות זכויות רק לצד אחד להסכם הפשרה, היינו לחברה, ולהותיר את הצד האחר, דניה, חסר אפשרות לממש את הזכויות שהיו בידו ערב חתימת ההסכם.

13.              עיינתי בהסכם הפשרה, ואף שאיני שותף להערכתו של הנאמן בדבר התוחלת שיש בטענותיו כנגד סעיף הוויתור, או בתחולתו כלפי הנושים, הגעתי למסקנה שלעת הזו אין צורך להחליט בעניין זה.  נראה לי שכל עוד לא עלה בידי הנאמן להיערך למימון התביעה (הן בהיבט של אגרה והן בהיבט צפוי של ערובה להוצאות), הדיון בסוגיה זו מקדים את זמנו ואיני רואה צורך או תועלת בכך. הנאמן יוכל להגיש בקשה מתאימה בעניין זה לכשיבשילו התנאים להגשת תביעה, ואם תוגש בקשה כזו יהיה על הנאמן לכלול בה את הטענות העובדתיות שלטענתו יכולות להקים עילה לביטול הסכם הפשרה בפירוט רב יותר. אם וכאשר תוגש בקשה כזו, היא תישקל לגופה.

14.              סיכומו של דבר, אני מתיר לדניה לחלט את הערבות הבנקאית ובתוך כך אני גם דוחה את טענת הנאמן שיש להקטינה לסכום של 100,000 ש"ח. 

15.              הנאמן ישלם לדניה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

חגית ר' התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: